<h1>הפרדס לרש"י עניין חליצה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ועל אודות [שאילות של] ב' אחיות שהן נשואות לב' אחים ונתאלמנו אם חולצת האחת לשאר אחים [ו]לא פירשת(ה) מה ניסתפק, וכי (מה) [מי] ראה יבמה יוצאה בלא חליצה, (אסור) [אפילו] במקום שנולד קטן (אחיו) [האחים] תכף פטירת אחיו. ושמא נסתפק, הראשון היה [ה]בכור, והשלישי והראשון נשאו שתי אחיות והשני והרביעי נשאו שתי נכריות ונפטר השלישי, ונפלה אשתו לפני הגדול, לפי שמצוה בגדול, והוא לא [היה] יכול (ליבם) [ליבמה] ולא לחלוץ לה מפני אחות אשתו, הואיל ופטורה היתה מאחיה[ם] הגדול, כך תיפטר משאר אחים, חס ושלום, הרי משנה רווחת בפ[רק] ד' אחין, ב' מהם נשואין ב' אחיות ואחד מופנה, ומת אחד מבעלי אחיות (ועשה) [יעשה] בה מופנה מאמר הואיל ויש להן אח שאינו נשוי אחותה עליו ליבמה. וכן עוד משנה [ל' ע"א] ג' אחים, ב' מהם נשואין ב' אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס (שני) [נשוי] נכרית את אשתו, ומתה אשתו של שני ואחר כך [מת] הנשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה לו שעה אחת. ובכמה מקומות מצינו, ויש ראיות שחולצין אותה האחין שהוא בלי בנים לשאר [ה]אחים. ואם נסתפק, הואיל והשלישי הוא אינו במקומה, אלא במלכות אחרת צריכין לשגר לו ולהודיעו אם יחפוץ (ליבם) [ליבמה] או לחלוץ לה. [ו]אם הוא מעכב, יחלוץ [זה] רביעי שבמקומה. [ו]לדברי הכל אינה יכולה לצאת בלא חליצה. וכמדומה לי, השואל זה שאל, ב' אחיות שהיו נשואות לב' אחים ונתאלמנו, שמתו אלו הבעלים הנשואין לב' אחיות (שהיו נשואות), ונפלו האחיות לשאר [ה]אחים הנשואים נכריות לייבום אם יכולים שאר אחים לחלוץ אחת מאלו האחיות, והאחר(ו)ת פטור(ות)[ה] מהחליצה, או חולץ זה אחת [וזה אחת], שאי אפשר לאחד להיות מייבם לשני אחיות, ולהכי פטורות מן החליצה ומן הייבום או יחלוץ אחת מהם.
<h2>דף מ.</h2>
שאל ר' מנחם מר' נתן, ועל בת חלוצה משנה רווחת [היא] וגמרא, החולץ ליבמתו, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה [ו]בבתה ו[ב]בת בתה ו[ב]בת בנה [וכו' ועיין במסכת ותמצא].
<h2>דף קב.</h2>
חליצת מנעל, פעמים רבות ראינו [שחלצו] בפני רבותי[נו] הקדומים, הבקיאים בדבר הלכה, והיו מקפידים שלא (היה) [יהא] מפסיק [שום דבר] בין הרגל ובין המנעל לא אנפלייא ולא שום דבר. ואפי' אם היה המנעל חפות מלמעלה. והיו חותכין האימרא וזורקין אותה כדי שלא יהא העור כפול כנגד בשר הרגל, והיו מנקבין [המנעל] ותוחבין הרצועה [בנקבים, כדי שלא יחוץ שום דבר בין בשר הרגל ובין הרצועה] והמנעל. וכך הנהיגו [רבותינו] ז"ל, [וכן] קבלו מרבותם ורבותם מרבותם.
